מה למדתי בשיעור הזום בתקופת COVID-19? נקודת מבט של סטודנטים
ד"ר אורלי ליפקה, אוניברסיטת חיפה; ד"ר מירי שריד, האקדמית גליל מערבי
התקיים בWednesday 23-09-2020 בין השעות 10:30 - 10:50
במהלך אביב 2020, מגיפת הקורונה (COVID-19) הביאה לסגירת שערי המוסדות האקדמיים בישראל ולמעבר מיידי להוראה סינכרונית. הסטודנטים נאלצו להתמודד עם משבר כללי, להגיב לשינויים ולהתאים עצמם לדרכי למידה חדשות, באינטנסיביות ובכלים שלא היו חלק מהשגרה הקודמת שלהם. שינויים אלה התרחשו במקביל לאיום בריאותי והחרדות שעלו. מטרת המחקר הייתה לבחון כמותנית ואיכותנית את ההתמודדות של סטודנטים באקדמיה עם הוראה סינכרונית.
שאלת המחקר המרכזית היתה כיצד סטודנטים חווים את הלמידה המקוונת בתקופת הקורנה? מהי רמת המסוגלות האקדמית שלהם? ומה האתגרים עימם הם מתמודדים?
במחקר השתתפו 205 סטודנטים דוברי עברית הלומדים ב-30 מכללות ואוניברסיטאות בארץ. שאלון מקוון הועבר דרך הרשתות החברתיות בסמסטר השני בשנת תש”פ, בזמן גל הקורונה הראשון וכאשר כל הלמידה התקיימה מרחוק. השאלון התייחס למסוגלות אקדמית ללמידה סינכרונית מרחוק (לדוגמא: “אני יכול ללמוד מספיק כדי להבין לעומק נושא שנלמד בשיעור זום”). בנוסף, הסטודנטים נשאלו שאלות על מידת ההשתתפות שלהם בשיעורים הסינכרוניים והתבקשו לתאר כיצד ניתן לשפר את הקשב בהוראה סינכרונית.
הממצאים הראו כי המסוגלות האקדמית ללמידה סינכרונית של סטודנטים הלומדים בשנה ראשונה ובשנה השנייה נמוכה יותר מזו של הסטודנטים הלומדים בשנה האחרונה. רבים מהסטודנטים דווחו כי קשה להם במידה רבה ורבה מאד להביא את עצמם להשתתפות בשיעור סינכרוני בזום. הרוב אינם מקפידים לפתוח את המצלמה במהלך שיעור בזום, ורבים עוסקים לפחות במחצית מהשיעור בפעילות אחרת בנוסף ללמידה. הפתרונות שהוצעו ע”י הסטודנטים לשיפור ההוראה הסינכרונית היו הגברת האינטראקטיביות בשיעור (פעילויות כגון דיון, שאילת שאלות); יותר שימוש באמצעים ויזואליים כגון הוספת מצגות, סקרים, סרטונים; קיצור השיעורים. היבטים ומסקנות יישומים מניתוח הקשיים והתפקוד האקדמי של הסטודנטים יוצגו.