איך בכלל אפשר ללמד אמנות בזום?

כשהודעתי לסטודנטיות בקורס להתנסות בהוראה, בחוג לאמנות במכללת אורנים, שמעתה יצטרכו להכין את עצמן להוראה מקוונת, היו התגובות סקפטיות, אם לא לומר חרדתיות: איך עובדים ביצירה דרך המחשב? איזה חומרים עומדים לרשות התלמידים בבתים? איך נדגים את שיטות העבודה? מה יקרה לתלמידים שיזדקקו להסברים פרטניים? האם לשאר הכיתה תהיה סבלנות להנחיה אישית במרחב המשותף? ועוד. 

לתהיות אלו ואחרות היה עלי למצוא פתרונות ולכן החלטתי שבשלב זה תהיה ההתנסות בהוראה במסגרת של ”הוראת עמיתות” ולא עם תלמידי בית הספר איתם עבדו הסטודנטיות עד פרוץ הקורונה. ציינתי בפני הסטודנטיות שכולנו בעלות ניסיון זהה בהוראה מקוונת ולכן ביחד נמציא דרכים להוראת האמנות במרחב האינטרנטי וביחד ננתח אותן ונסיק מסקנות. מרחב העמיתוּת איפשר את הניסוי והתהיה שהיו כה נחוצים למול המציאות החדשה. 

בהרצאה אציג דוגמאות להוראה שלי כמובילת התהליך תוך התייחסות להיבטים שונים הנובעים מתפיסת התפקיד שלי כמדריכה פדגוגית. על רקע קשיי התקופה הנוכחית היה עלי להעניק לסטודנטיות תמיכה סוציו-פסיכולוגית אישית (רן, 2017), במטרה לתמוך בקידום ההתפתחות האישית שלהן. בדיעבד הוביל אותי אופן התקשורת שנכפה עלינו לתפקיד של “מאמנת אישית”, כהגדרתו של צבר (2016, עמ’ 5) בהקשר לתפקידי המדריכה הפדגוגית. 

במקביל אציג היבטים של ידע תיאורטי, טכני ותוכני-דיסציפלינארי, שרכשו הסטודנטיות במסגרת ההוראה המקוונת, שסייעו להן בפיתוח מיומנויות ההוראה ובגיבוש זהותן המקצועית כמורות לאמנות. ההיבטים שלעיל הוקנו באמצעות הוראה סינכרונית וא-סינכרונית ושימוש בכלים אינטרנטיים ללמידה פעילה אישית וקבוצתית.  

בהמשך ההרצאה יוצגו מספר סדנאות יצירה שפיתחנו הסטודנטיות ואני, אותן הנחו הסטודנטיות בזום במסגרת הקבוצה. בפעילויות אלו הן התמודדו באומץ ובהצלחה עם האתגרים הטמונים בהוראת אמנות מרחוק. לסיום יוצגו דרכי הרפלקציה וההערכה שיושמו לדרכי ההוראה החדשות. 

צבר, ב’ (2017). מחשבות על גבולותיה המטושטשים של מלאכת ההדרכה הפדגוגית. בימת דיון: בטאון מכון מופ”ת, 59. תל אביב: הוצאת מכון מופת. 5 – 8. 

רן, ע’ (2017). תפקיד המדריך הפדגוגי בארץ ובעולם: דגמים נבחרים מאירלנד, הולנד, ישראל, סינגפור ושבדיה. ל’ יוספסברג בן-יהושע (עורכת). ת”א: הוצאת מכון מופ”ת.