הזמן “הנעלם” ותהליכי הערכה – אם לא אומר להם, איך ידעו?

תקופה זו של ריחוק חברתי, סגירת בתי הספר ופתיחתם במתכונות שונות יוצרת בלבול בקרב תלמידים מורים והורים. יותר מתמיד עולה הצורך בשינוי תפקיד המורה ותפקוד התלמיד. למידה מרחוק בסביבה וירטואלית מציבה אתגרים רבים. התלמיד נדרש לנהל את משאבי הסביבה ותהליכי הלמידה, תוך השקעה של מאמץ מנטאלי, מחויבות  ואחראיות. המורה נדרש להתאים את עצמו לסביבה גמישה: וירטואלית או פיזית. הקשר הבלתי אמצעי עם התלמידים מפנה מקום לאתגרים ושינוי הרגלים.  בהרצאה זו אתמקד בשינוי הנדרש בהתייחס לזמן למידה גמיש ותהליכי הערכה.  

זמן הלמידה הינו משאב מתכלה ו“נעלם”, המוגדר ביחידות נוקשות בלמידה מסורתית. ניהול זמן הלמידה מהווה  אסטרטגיה חשובה בכל תהליך אך הכרחית בלמידה גמישה זו.   המושג “ניהול הזמן“ מתייחס לאופן בו אנשים פועלים במסגרת זמן נתון: תכנון הזמן הדרוש לביצוע כל אחת מהפעולות המעורבות במשימה וקביעת סדרי עדיפויות לשם השגת המטרות. בהקשר לניהול הזמן יש להתייחס למושגים כמו “משך הזמן האישי” ו“זמן ההתמדה” שהינם שונים אצל לתלמידים שונים. יכולת ניהול עצמי של הזמן מתפתחת תוך תהליכי משוב עצמי של התלמיד בהתאמת   המשימות למאפייניו האישיים.   

בלמידה מסורתית, תהליכי הערכה ומתן משוב מצויים אף הם באחריות המורה. הוא צופה בביצוע פעולות הלמידה של התלמידים, שופט את נכונותן ונותן להם הוראות לשיפור ביצועיהם. בכדי לגרום לשנוי מעמיק, על התלמידים להתנסות בעצמם בקליטת רמזים לשם פתוח היכולת לנהל את הלמידה וביסוס הקשר בין פעולותיהם לתוצרים. תהליך זה מתרחש בעת שתלמידים מתנסים בתהליכי למידה והערכה עצמית, תוך בקרה עצמית, שיפוט והנחיות לפעולה. עליהם לתרגל את המיומנויות המעורבות כאשר המורה מנחה ומאפשר את הצמיחה האישית.  מיומנויות ניהול הזמן והערכה עצמית העשויות לשרת אותם בתהליכי למידה בבי”ס ובמהלך החיים.