תפקיד המורה כגורם מתווך בסביבות למידה מרחוק

מגיפת  COVID 19  גרמה למערכת החינוך בבתי הספר, במכללות ובאוניברסיטאות לעבור באופן חד ללמידה מרחוק. מור (2013 Moore,), טוען שההפרדה הפיסית בין המורה לבין התלמידים בסביבות הלמידה מרחוק יוצרת למעשה הפרדה פדגוגית. הוא מתאר את סביבות הלמידה מרחוק, כמרחב פסיכולוגי תקשורתי בעל פוטנציאל רב לאי הבנות בין המורה לבין התלמידים. אי הבנות שנוצרות כתוצאה מחוסר בדיאלוג מספק, חוסר בהתאמה של תכנית הלימודים לכל תלמיד (פרסונליזציה) , בצורך החיוני במיומנויות ללמידה עצמאית ואוטונומית בסביבות אלה. מור מייחס גם חשיבות לאינטראקציה בין המורה לבין התלמידים ,בין התלמידים עצמם ובין התלמידים וחומרי הלימוד.   

עקב זאת, עולה חשיבותו של תפקיד המורה כגורם מתווך בין התלמידים לבין סביבת הלמידה מרחוק, יישומי הלמידה, חומרי הלימוד ומשימות ההגשה. גורם מכוון, מציג, מפרש ומתאים לתלמידים את הסביבה על מרכיביה הפדגוגיים והטכנולוגים. תיווך זה בא ליידי ביטוי במיוחד באינטראקציה בין המורה לבין התלמידים. על פי התיאוריה להתנסות בלמידה מתווכת ( Feuerstein at el., 1979), באינטראקציה המתקיימת בכיתה, פנים אל פנים, בין המורה לבין התלמידים, היכן שמתרחשת למידה, פועלים גם רכיבי תיווך, כגון: תיווך לכוונה והדדיות, תיווך למשמעות, תיווך להרחבה, תיווך לתחושת מסוגלות ותיווך לוויסות התנהגות. רכיבי תיווך אלה אינם תלויי תוכן, וחיוניים ללמידה בכל תחום.  מיתוך רכיבים אלה נמצאו רכיבים שחיוניים גם בלמידה מרחוק ,כגון : תיווך לתחושת מסוגלות, תיווך לוויסות התנהגות, תיווך להרחבה (בן חיים, 2015 ). כתוצאה מכך עולה הצורך  לבחון, האם רכיבי תיווך אלה, בהתייחס לאינטראקציה בין המורה לבין התלמידים, ניתנים ליישום גם בסביבות הלמידה מרחוק ולא רק בכיתה, וכיצד ?  האם קיימים רכיבי תיווך נוספים שיש להתייחס בסביבות למידה מרחוק, ומה הם? האם יש צורך בהכשרת מורים לתיווך בסביבות למידה מרחוק?