ילדי מבקשי המקלט בישראל: לקחים מעשור במערכת החינוך

<p>בשנה החולפת ערכו עמותת א.ס.ף ועמותת “ספריית גן לוינסקי” מיפוי של הצרכים ושל האתגרים של ילדי מבקשי מקלט בישראל במערכת החינוך הממלכתית. המידע והמסקנות שנאספו רוכזו בדו”ח שהתפרסם בדצמבר 2019. הדו”ח, שמתמקד בחינוך הילדים מגיל אפס עד סוף בית הספר היסודי, מעלה כי אף שילדי מבקשי המקלט מתחנכים במערכת החינוך הממלכתית מגיל גן ואף שרוב הילדים נולדו בארץ, קיימת, ברוב המקרים, הפרדה במוסדות החינוך, והפערים בחינוך בין ילדים אלה ובין ילדי ישראלים רחבים וקשים לתיקון.<br /> הצוות החינוכי, שהוא אחד מגורמי החיבור המרכזיים של ילדים אלה עם החברה הישראלית, עושה ככל יכולתו להתמודד עם בעיות אלה, אך הוא עושה זאת ללא תמיכה מדינתית משמעותית.<br /> משבר הקורונה והמעבר ללמידה מרחוק הובילו להחרפת הפערים, שכן ילדים רבים בקהילה לא יכלו להצטרף ללמידה, אם משום שאין להם מחשב, אם משום שאין להם גישה לאינטרנט (שאף היא עולה כסף), ואם משום שלמידה מרחוק בגילאי יסודי דורשת תיווך הורי שבשל פערי שפה לא תמיד אפשרי עבורם.<br /> החשש הוא כי אם המציאות של ילדים ונוער אלו לא תשתנה, והם לא יזכו לטיפול ראוי ומענה לצרכים הלימודיים ולקשיים ההתפתחותיים והחברתיים שלהם, כולם – קהילת מבקשי המקלט, החברה הקולטת<br /> והחברה בישראל כולה – יישאו בתוצאות הקשות של החמרת המצב.<br /> למערכת החינוך יש תפקיד מפתח בהובלת השינוי הנדרש ועליה לבנות תוכנית סדורה להתמודדות עם המצב הקיים.</p>