כיצד ניתן לנצח, ברגישות ובתבונה, את גזענות האינטליגנציה?

החברה הישראלית, המאופיינת בריבוי קבוצות אתניות, מגלמת בחובה גילויי גזענות בתרבות, במוסדות המדינה, במרחבי חינוך וברחובות. הסוציולוג הצרפתי, פייר בורדייה, שהגה את המושג “גזענות האינטליגנציה”, הציג הסבר לקיומה של גזענות גם ולמרות שיח המבקש למגר את התופעה. בפועל, המוסדות החינוכיים הנושאים את דגל האינטליגנציה, מוחקים כל אפשרות למיזוג של פרטים בחברה שאינם נושאים את ההון התרבותי השלט באותה חברה. תלמידים שהסביבה המשפחתית שלהם לא הנחילה את הנטיות ה”נחוצות”, לפי הממסד התרבותי, הופכים להיות מודרים. הבדלי המעמדות הומרו להבדלים באינטליגנציה. הסיווג לפי הצלחה בלימודים הפך להפליה חברתית לגיטימית.
משבר הקורונה, הדגיש את נחיצות המוסדות החינוכיים בעיקר ממקום שבו רוכשים ידע. התמיכה המשמעותית בתקופת הקורונה התבססה על יחסים בינאישיים מיטיבים. מורה תומכת מהווה בסיס לצמיחה מיטיבה באופן משמעותי יותר ממיומנויות פדגוגיות מבוססות אינטליגנציה.
כניסתם של נציגים הנושאים הון תרבותי מגוון, בעלי פוטנציאל רב להקטנת תופעת הגזענות, בפעם הראשונה בכניסה למעוזי ההשפעה, ובפעם השנייה בהפגנת מיומנויות רכות המיטיבות עם כל השותפים בתהליכי החינוך.
תכנית תספ”ה מיישמת עקרונות אלו, ובעלת יכולת להשטחת העקומה של תפיסות גזעניות. נראותם של אנשי ונשות חינוך מהעדה האתיופית, מבטאת את תיאוריית המגע, שמחזקת קשרים בינאישיים ומפילה חומות של בורות מבוססת אינטליגנציה מוטת הון תרבותי.