ציפיות סטודנטיות לקראת הנחית קורס מקוון בתנאי משבר וחוסר ודאות

מאז התפרצות נגיף הקורונה וההקפדה על ריחוק חברתי, שגרת הלמידה של סטודנטיות ברחבי העולם ואף בישראל השתנתה ללמידה מרחוק. הרצאה זו עוסקת בחוויית המעבר של סטודנטיות מהנחיה בקבוצה פנים אל פנים להנחיה מקוונת. 

“התערבות קבוצתית בעבודה-סוציאלית“, הנו קורס בסיסי בהכשרה למקצוע העבודה-הסוציאלית, המקנה לסטודנטיות בשנה השנייה ללימודיהן באקדמיה עקרונות של התערבות בקבוצה כמו גם התנסות בהנחית הקבוצה. תפקיד המנחה כולל אחריות על הקבוצה ועל תהליך העבודה שלה. נדרשת מהמנחה מחויבות לעשות ככל שאפשר ליצירת מסגרת ממנה הקבוצה תוכל להפיק תועלת, לצמוח ולהתפתח, תוך יצירת תנאים המאפשרים לחבריה לפתח תחושה של ביטחון פסיכולוגי, לקדם אמון ולקיים תקשורת פתוחה (רוזנווסר ונתן, 1997). עבור סטודנטיות בקורס התנסותי-חוויתי-לימודי הנחית הקבוצה מאתגרת בשגרה וקשה יותר באופן מקוון ואף נדרשת לכך הכשרה מיוחדת והדרכה ספציפית (ווינברג ורולניק, 2020). 

על-מנת להכין סטודנטיות משתי קבוצות לימוד לביצוע משימת ההנחיה המקוונת הן הוזמנו לכתיבה רפלקטיבית לפני פעולה (Reflection Before Action), המעודדת להתחבר לניסיון העבר שלהן לפני ביצוע משימה חדשה וכן להעמיק את ההבנה של פרקטיקות מקצועיות (Edwards, 2017). 

הנתונים נאספו מכ-33 תוצרים טקסטואליים ונותחו בשיטה איכותנית. ממצאים ראשוניים מצביעים על חששות מעצם ההנחיה (הצפה של התרגשות וחוסר אונים, ספקות לגבי היכולת “להחזיק” קבוצה); מהמרחב הווירטואלי (התמודדות עם טכנולגייה חדשה, קושי בזיהוי מסרים לא מילוליים, הבנה מוגבלת של הסיטואציה) ומדילמות לגבי כפל תפקידים (תמרון בין השתתפות בשיעורים ובין טיפול בילדים צעירים בבית).  

לצד זה הסטודנטיות דווחו על אסטרטגיות התמודדות פרקטיות (שליטה טכנית, בניית מערך הנחיה);  קוגניטיביות (הפחת תקווה, הזדמנות להתפתחות אישית) וסמבוליות (ייצוג תפקיד המנחה באמצעות מטאפורות של חיות).  

לממצאי המחקר השלכות לפרקטיקה ולמחקר של הוראת קורסים והנחית קבוצות מקוונות.