טווים רשתיות בהכשרת מורים

מורים בראשית דרכם בהוראה מגלים קושי להביא לידי ביטוי בשטח את מה שרכשו בהכשרה. הספרות מצביעה על ריבוי גורמים לקושי זה, ביניהם מוכנות בתי הספר לקליטה, פער בהכשרה בין התיאוריה להוראתה בשטח, איכות הסטודנטים ומידת המוטיבציה שלהם להשתלב במערכת החינוך. בהרצאה הנוכחית נתייחס לאחריות של מוסדות ההכשרה להוראה אשר בוקרו בדו”ח מבקר המדינה כדלקמן: “הכשרת המורים אינה עונה על צורכי מערכת החינוך, קיים פער בין הכישורים הנדרשים מהמורים לבין תוצרי ההכשרה” (דו”ח מבקר המדינה, 2019, 17).  

אנו מציעים מודל* שיוביל לתמונת עתיד בה אנשי החינוך החדשים ישתלבו בשטח במהלך ההכשרה ובתומה, כשבאמתחתם כישורים רגשיים-חברתיים, ידע רחב, מיומנויות פדגוגיות מגוונות וצימאון ללמידה לאורך החיים. בנוסף לכך, ההכשרה תהווה מודלינג להוראה במגוון דרכים, תוך שימת דגש על תיווך והתאמה לצורכי תלמידים ולהזדמנויות הטמונות בדיסציפלינה.  

בהרצאה נציג מודל תלת-ממדי שמרכיביו הם פדגוגיה-דיסציפלינה-ושטח, ומימושו יותנה בשלושה תהליכים שיתרחשו בו זמנית: שינוי סדירויות, ליווי מקצועי ויצירת שותפויות. שינוי הסדירויות יאפשר למרצים ולמדריכים הפדגוגיים לקרב את ההוראה שלהם אל ההוראה הנדרשת מהמורים בשטח; כדי לעשות זאת הם יקבלו ליווי מקצועי ותמיכה וביחד יצרו שותפויות משמעותיות עם בתי ספר, רשויות מקומיות, ומוסדות הכשרה נוספים. 

המודל ייצר חיבורים (א) בין הפדגוגיה לדיסציפלינות, (ב) בין הדיסציפלינות השונות לבין עצמן, (ג) בין הפדגוגיה לשטח, (ד) בין הדיסציפלינות לשטח, ויאפשר למורים מתחילים להשתלב באופן מיטבי בהוראה במערכת החינוך בישראל 2020.  

*הערה: המודל פותח בצוות כפרויקט גמר בתוכנית למנהיגות אקדמית במכון מנדל.